הטרור גבה את חייו של אביה והציב אתגרים ומכשולים רבים בדרכה. אביה נטל חלק ביצירת המוטיבציה, והצלחתה מכבדת את זכרו.

נ’, אישה בת 33, הינה מקור להשראה. בגיל 21, נרצח אביה בפיגוע טרור במסגרת עבודתו בחו”ל. הפיגוע אירע בעת שחרורה מצה”ל. נ’ מתארת ילדות מופלאה. לאור קשיים כלכליים אביה נאלץ לנסוע לחו”ל כדי להתפרנס. מותו הותיר אותה במצב קשה ועם שאלות רבות לגבי עתידה.

נ’, תלמידה חרוצה, החליטה לפנות ללימודים אקדמיים. נ’ התחילה ללמוד תכנית מלאה בחוג לפסיכולוגיה. כנפגעת טרור, היא הייתה זכאית למלגת לימודים מהמוסד לביטוח לאומי. מכיוון שהייתה בת 21 במותו של אביה, נ’ לא הייתה זכאית להוצאות מחיה נוספות מביטוח לאומי, ועל כן עבדה בעבודות מזדמנות במהלך חופשות ובכל הזדמנות אפשרית על מנת לכלכל את עצמה.

עם סיום התואר הראשון, נ’ החלה לעבוד כמדריכה בפנימיה של ילדים. כיום, כעבור ארבע שנים, היא ממשיכה לעבוד שם במשרה חלקית. באמצעות עבודה מאומצת והסתפקות במועט, נ’ הצליחה לחסוך מספיק כסף על מנת להמשיך לתואר שני וללמוד פסיכולוגיה חינוכית.

נ’ מתגוררת עם בני משפחתה באיזור ירושלים, לומדת בדרום הארץ ועובדת במרכז. היא מבלה זמן רב בנסיעות, אותן היא מנצלת ללימודים. נ’ מתקדמת אל עבר סיום התואר השני ותחילת כתיבת עבודת המחקר שלה. בספטמבר 2010, נ’ תתחיל את עבודת ההתמחות שלה. בעזרת תרומתכם הנדיבה, עמותת עצו”ם זכתה לסייע בתשלום שכר הלימוד של נ’ לשנה זו.

סיפורה של נ’ נגע לליבנו. כאשר פגשתי אותה, אמרתי לה שיש לה אומץ וכוחות אדירים. שאלתי אותה כיצד הצליחה לעשות זאת. היא ענתה בפשטות: “יש לך חלומות, יש לך שאיפות ואתה מקריב”.

מדי יום אנו נתקלים בבעיה או אתגר של משפחה המלווים בבקשה לעזרה. בביקור זה, לא התבקשנו לסייע, אלא נשאבנו אל תוך עולמו של ילד ששרד פיגוע טרור כנגד כל הסיכויים.

א’ הוא ילד בן 8 הסובל מפגיעה ניורולוגית קשה כתוצאה מפגיעת קסאם ישירה לפני כשנה. במהלך השנה ביקרנו את המשפחה והיינו שותפים לרגעים מרגשים בהם א’ הפתיע את רופאיו אשר העריכו כי לא יחיה, לא ילך ולא ידבר. אולם, א’ עושה את כל אלה והרבה יותר. הילד המקסים הזה מצליח להתיש אותנו במהלך יציאות לקניון ולגן החיות.

בדרך כלל א’ נמרץ וחדור מטרה. בביקורינו האחרון הוא לא הביע עניין במתנה שהבאנו, הוא היה מצוברח, מחשבותיו מפוזרות ומשתנות ללא הפוגה.

ברגע אחד א’ עבר מדיבורים על אוכל לזכרונות מזמן הפיגוע. כמה רגעים לאחר מכן, א’ פרץ בבכי ופנה לאמו: “למה אני? למה לא את? למה לא החברים שלי?”. רגע לאחר מכן, הוא פנה לאחות: “התוכלי לתת לי חיסון ולתקן את ידי?”. א’ הצביע על ידו. “מי עשה לי את זה?”. ומיד לאחר מכן סיפר על אחותו הקטנה והיפהפיה. סיפורים אלו הובילו לשאלות לגבי עתידו: “האם אוכל להתחתן?”. כל התהיות והמחשבות של א’ הושחלו תוך כדי משחק כדור.

אימו של א’ התקשתה לעקוב אחר כל האמירות. היא נרגעה כאשר א’ העלה נושאים ניטרליים, אך מיד לאחר מכן הופתעה שוב כאשר פנה לתכנים הקשים. התסכול היה כביר. רק שנה לאחר הפגיעה, ההשפעה מתחילה להתגבש: זכרונות, מגבלות, התמודדויות ומחשבות לגבי העתיד.

הביקור נערך בזמן מתוח, אך נדהמנו מכוחותיה של אימו, סבלנותה ואהבתה. התרשמנו בצורה בלתי רגילה מהמפגש הישיר והאישי עם השלכות של הטראומה. המעורבות בחייו של א’ ומשפחתו הינה זכות עבורינו. אנו מנסים לתמוך בהם בעזרת מתנדבים קבועים המגיעים לעזור ובמתן מענה לצרכים ספציפיים העולים במהלך תקופת השיקום. אנו מקווים לעמוד לצד המשפחה עד להחלמה שלימה של א’.