אולגה (1922-2006), מלבינה (1926-2010) ואורנה (1928-2017), יחד עם אמם, הצילו למעלה מ- 25 גברים יהודים בהונגריה. עם פלישת הגרמנים להונגריה ב- 1944, הוקם מחנה עבודה סמוך לבית משפחת צ’יזמדיה. כשהוקמה גדר תייל סביב למחנה העבודה, מלבינה טיפסה מעבר לגדר, והתחילה לדבר עם גבר יהודי, שהיה הטבח במחנה. היא הציעה את עזרתה והוא ביקש ממנה לשלוח את מכתביו בדואר. בנוסף להספקת אוכל ומצרכים ליהודים, בית המשפחה היתה נקודת הקשר של האסירים עם העולם החיצון. בנוסף, האם והאחיות העבירו מכתבים וסיפקו לאסירים חדשות על הנעשה בעולם. עת התקרב הצבא האדום, משפחת צ’יזמדיה פחדה שהנאצים יהרגו את האסירים או שיעבירו אותם למחנה ריכוז. הן החליטו לחפש כמה שיותר מקומות מסתור לאנשי המחנה. ביום שתוכננה ספירת נוכחות במחנה האם ובנותיה ליוו למעלה מ- 25 יהודים, בדרך מלאה בחיילים גרמנים והונגרים, למקומות מסתור בשדות ובכפרים שנמצאו מראש. הן המשיכו לספק מזון ולהעביר את הגברים ממקום מסתור אחד לשני, עד שהאזור שוחרר. לאחר המלחמה, משפחת צי’זמדיה המשיכה לעזור וסייעה ליהודים לעבור לצ’כוסלובקיה בדרכם לארץ ישראל. לאחר המלחמה שתיים מהאחיות, אולגה ואורנה, התחתנו עם יהודים שהם הצילו. הם עלו יחד לארץ ישראל ב- 1949. האחות השלישית, מלבינה, ואמה הצטרפו שנים ספורות לאחר מכן.
