בספטמבר 1943, איטליה נכנעה לכוחות בנות הברית, עלו כוחות הפרטיזנים אך נסוגו משם מחשש חדירת הגרמנים. הפליטים היהודים שמצאו מקלט באיזור הצטרפו לפרטיזנים והועברו אל החוף הקרואטי. הצעירים שבהם הצטרפו ללוחמים היוגוסלביים, ואילו הזקנים, הנשים והילדים החלו לנוע ברגל אל פנים הארץ. לבסוף הגיעו לעיירה טופוסקו. עיירה זו שכנה באזור שהיה בידי פאשיסטים מקומיים, ששיתפו פעולה עם הנאצים. איוואן וראנטיץ’, צעיר ממוצא קרואטי, אז בן 17, היה כמעט היחיד במקום שגילה אהדה ליהודים והגיש להם עזרה בכל. לדבריהם הוא פעל תוך הקרבה עצמית וסיכון חייו. בכל פעם כשהגיעה שמועה על התקרבות האוסטאשים, היה וראנטיץ’ ממהר להודיע על כך לפליטים היהודים ולחץ עליהם להימלט מיד אל היערות. הוא מצא רכב לאלה שלא היו מסוגלים ללכת ובעצמו נשא על גבו ילדים, זקנים או חולים והיה דוחק בצעירים קרואטים לעשות כמוהו. הגברת ארנה מונטליו, אלמנה המטפלת בבת קטנה ובאם זקנה, הייתה אחת מהיהודים שנעזרו על-ידו. כשחלתה הסתיר אותה בבית הוריו. אחרי המלחמה רצה איוואן להתחתן עם ארנה מונטיליו, אך אמה התנגדה. ארנה, שנשארה אלמנה עם ילד, התחתנה עם יהודי ונולדו להם שני ילדים, אלא שנישואין אלה לא שרדו. ב- 1963, לאחר שפגש ביוגוסלביה את אחותה של ארנה מונטיליו, ושמע שארנה עלתה לארץ ומצבה הכלכלי קשה מאד, הגיע איוואן לביקור בארץ. הוא פגש שוב את ארנה וב- 1964 עבר לישראל לצמיתות. איוואן וארנה החליטו להתחתן. הם עברו לגור בחולון, ושם גידלו את שלושת הילדים מהנישואים הקודמים של ארנה. למרות שאיוואן לא האב הביולוגי, הוא מספר שיש לו היום עשרה נכדים ו- 18 נינים. ארנה נפטרה ב- 1998, ומאז איוואן גר לבד בביתם שבחולון. כיום מתפקד בתור יו”ר ארגון חסידי אומות העולם בישראל.
