יז’י ראז’יו היה בן 13 שהגרמנים פלשו לפולין וגרשו מבתיהם משפחות רבות ,ביניהן גם את משפחתו: האם הלנה ושלושת ילדיה, הבן הגדול סלאבק, יז’י, והאחות מרילקה. החיים הפכו להיות קשים מאוד ובני המשפחה נאלצו לחיות בצמצום רב. וורשה, שנת-1942 שני האחים היו בדרכם לעבודה במאפיה אצל דודם. הם עברו ליד גדר המחנה של אתר עבודה בו עבדו. לפתע פנה אליהם מהצד השני של הגדר יהודי צעיר בשנות העשרים לחייו, שמואל בץ, וביקש שיעזרו לו ולמשפחתו להימלט. יורק וסלאבק הסכימו ותוכנית המילוט עברה בהצלחה. הדירה שהתגוררה בה המשפחה הייתה ממוקמת בקומה ראשונה של בית השייך לשוטר פולני. כעבור מספר ימים דוש’ה (עוד יהודייה שחילצו) התחילה לבכות בלי הפסקה. זה עורר את דאגתם של האם הלנה ויתר בני המשפחה. כולם פחדו שמישהו עלול לשמוע את הבכי וכך הגרמנים יגלו וירצחו את כל דיירי הבית. הלנה ניגשה לדוש’ה ושאלה מה מטריד אותה, דוש’ה היססה אך בסוף אמרה שבמחנה העבודה נשאר אחיה הקטן אדם – אברהם ליפשיץ. הוא אחיה הקטן שנשאר בחיים לאחר שהגרמנים רצחו את הוריה ושני אחיותיה הקטנות. היא מאוד דואגת לו אך אין לה אומץ לבקש להוציא גם אותו. הלנה התייעצה עם בניה וכולם החליטו לנסות להציל את אדם. למחרת בערב סלאבק הגיע לגדר אתר הבניה. סלאבק ניגש לגדר ושאל: “אתה אדם ליפשיץ ?” והוא ענה “כן”. מאותו היום, ארבעה יהודים וארבעה פולנים גרו יחדיו בדירה הקטנה במשך שנתיים. ב- 1944 הצבא הגרמני החל לסגת מערבה והמחתרת הפולנית בוורשה התכוננה לפתוח במרד נגד הגרמנים, הקצינים הגרמנים הועברו לגרמניה. בסוף קיץ 1944 נתפסו יורק וסלאבק. הלנה ומרילקה נשארו לבד עם ארבעת המסתתרים. זמן קצר לאחר מכן נתנו הגרמנים פקודה להעביר את האוכלוסיה הפולנית מהגדה המזרחית של הוויסלה לצד המערבי. הלנה ומרילקה היו צריכות לעזוב את הבית. לפני שנפרדו, דאגו להשאיר אוכל ושתייה למסתתרים. הם הסתתרו במחבוא עוד מספר ימים ויצאו ממנו אחרי שכוחות סובייטים נכנסו לעיר.
יורק וסלבק הוחזקו בגרמניה עד קיץ 1945. לאחר שחרור מחנות העבודה על ידי כוחות הצבא האמריקני, הם חזרו חולים ובאפיסת כוחות לפולין ופגשו מחדש את אימם ואחותם הקטנה.
משפחות ליפשיץ ובץ הצליחו לעבור את מלחמה. הם נפגשו עם משפחת ראז’יו עוד כמה פעמים לפני שעזבו לישראל. הקשר המשיך, הוא קיים עד היום והוא סמל לאהבת האדם האחר, בלי קשר לדת גזע או לאום. בשנת 2002 הם עברו להתגורר בתל-מונד ובה חי סבא עד יום מותו בספטמבר 2005 .
יהי זכרו ברוך.