Archives for January 2010

ביקורי בית הם חלק מעבודתינו עם נפגעי פעולות איבה. הביקורים מסייעים ביצירת קשרים משמעותיים יותר עם המשפחות ובהבנה עמוקה יותר של צרכיהן. לאחרונה ערכנו ביקור בית אשר הותיר אותנו נרגשות ואנו חשות צורך לשתף את ידידי עמותת עצו”מ בחוויה עוצמתית זו.

מדי יום אנו נתקלים בבעיה או אתגר של משפחה המלווים בבקשה לעזרה. בביקור זה, לא התבקשנו לסייע, אלא נשאבנו אל תוך עולמו של ילד ששרד פיגוע טרור כנגד כל הסיכויים.

א’ הוא ילד בן 8 הסובל מפגיעה ניורולוגית קשה כתוצאה מפגיעת קסאם ישירה לפני כשנה. במהלך השנה ביקרנו את המשפחה והיינו שותפים לרגעים מרגשים בהם א’ הפתיע את רופאיו אשר העריכו כי לא יחיה, לא ילך ולא ידבר. אולם, א’ עושה את כל אלה והרבה יותר. הילד המקסים הזה מצליח להתיש אותנו במהלך יציאות לקניון ולגן החיות.

בדרך כלל א’ נמרץ וחדור מטרה. בביקורינו האחרון הוא לא הביע עניין במתנה שהבאנו, הוא היה מצוברח, מחשבותיו מפוזרות ומשתנות ללא הפוגה.

ברגע אחד א’ עבר מדיבורים על אוכל לזכרונות מזמן הפיגוע. כמה רגעים לאחר מכן, א’ פרץ בבכי ופנה לאמו: “למה אני? למה לא את? למה לא החברים שלי?”. רגע לאחר מכן, הוא פנה לאחות: “תוכלי לתת לי חיסון ולתקן את ידי?”. א’ הצביע על ידו. “מי עשה לי את זה?”. ומיד לאחר מכן סיפר על אחותו הקטנה והיפהפיה. סיפורים אלו הובילו לשאלות לגבי עתידו: “האם אוכל להתחתן?”. כל התהיות והמחשבות של א’ הושחלו תוך כדי משחק כדור.

אימו של א’ התקשתה לעקוב אחר כל האמירות. היא נרגעה כאשר א’ העלה נושאים ניטרליים, אך מיד לאחר מכן הופתעה שוב כאשר פנה לתכנים הקשים. התסכול היה כביר. רק שנה לאחר הפגיעה, ההשפעה מתחילה להתגבש: זכרונות, מגבלות, התמודדויות ומחשבות לגבי העתיד.

הביקור נערך בזמן מתוח, אך נדהמנו מכוחותיה של אימו, סבלנותה ואהבתה. התרשמנו בצורה בלתי רגילה מהמפגש הישיר והאישי עם ההשלכות של הטראומה. המעורבות בחייו של א’ ומשפחתו הינה זכות עבורינו. אנו מנסים לתמוך בהם בעזרת מתנדבים קבועים המגיעים לעזור ובמתן מענה לצרכים ספציפיים העולים במהלך תקופת השיקום. אנו מקווים לעמוד לצד המשפחה עד להחלמה שלימה של א’.