גלינה אימשניק נולדה בקייב בשנת 1912. בתחילת מלחמת עולם השניה, גלינה גרה בכפר קטן ברוסיה הלבנה (בלרוס) יחד עם בעלה, ולדימיר, שהיה כומר, ובנם בן ה -7. ילנה דולגוב (אז ילנה ז’ודישסקי) נולדה בשנת 1939 בכפר שכן למשפחה יהודית ידועה. תושבים רבים באזור הכירו מקרוב את משפחתה. עם תחילת הגזירות, מכרים רבים רצו לעזור, אך פחדו. כשהוקם גטו בשנת 1941, ולדימיר וגלינה אימשניק החליטו לסכן את חייהם וחיי בני משפחתם שגרו יחד איתם, ולהכניס את ילנה, בת השלוש, אל תוך ביתם. מאז, הזוג דאג לילנה כמו לבת. אמה של גלינה היתה מבלה ימים שלמים בשיחה עם ילנה, כדי שילנה תתחיל לדבר רוסית. ב 1943, חשדן הלשין על משפחת אימשניק. גלינה, ולדימיר, אמה של גלינה וילנה נלקחו על ידי הגסטאפו. מתוך משפחה של כ- 60 איש, אימה ואחיה של ילנה היו בין המעטים שהצליחו לשרוד. בתום המלחמה, אמא של ילנה ניגשה למשפחת אימשניק כדי לקחת את ילנה לגור איתה בסט. פטרבורג (לנינגרד בזמנו). ילנה לא זכרה את משפחתה הביולוגית, ולכן התהליך של עזיבת הזוג אימשניק לגור עם אמה ואחיה היה קשה ביותר. ילנה הסתגלה למצב החדש, אך מאז היא שמרה על קשר קרוב עם משפחת אימשניק. כשילנה החליטה שהיא רוצה לעלות לארץ, עם נפילת ברית המועצות, היא ידעה שהיא רוצה להביא איתה את גלינה. בשנת 1992, גלינה, יחד עם ילנה ומשפחתה, עלתה לירושלים. הקשרים שנוצרו בין המצילה והניצולה במהלך שנות המלחמה והשנים שלאחר מכן, היו כך שגלינה עזבה את ביתה ברוסיה, קרוב לבנה ולמשפחה שלו, לגור יחד עם ילנה בישראל.
