סטפאן ראצ’ינסקי התגורר יחד עם משפחתו בכפר וגלינה, סמוך לנימצ’ין, נפת וילנה, שם היה להם משק חקלאי. לאחר פלישת הגרמנים לרוסיה, היה סטפאן ראצ’ינסקי עד לרצח המוני של יהודי נימצ’ין. ימים אחדים לאחר המאורע האיום החלו צצים פה ושם שרידי הטבח, וביקשו עזרה. במשך שלוש שנים קיבלו פליטים יהודים מזון וסיוע ממשפחה זו. בסוף 1942 הכיר סטפאן את שושנה (אז סוזנה), נערה יהודיה, שהסתתרה אצל ראש הכפר איוואניץ, שם עבדה כעוזרת בית ומשק. הודות לסטפאן, הגיעה אל פולני שהתגורר בכפר סמוך. לקראת סוף 1943 שרפו פרטיזאנים ליטאים את ביתו של הפולני וסטפאן בא להציל את שושנה ולקח אותה על אופניים אל דודתו בכפר פאדוליצה שם שהתה עד ליוני 1944. כאן נטפלו אליה פארטיזאנים פולניים ורצו לפגוע בה לאחר שחשגדו בה שהיא יהודיה. שוב הופיע סטפאן, ובעזרת כומר מקומי שבא ונשבע ש”זוזיה” אינה יהודיה, הניחו לה. כתוצאה מהטראומה, שעברה עליה בעת מאורע זה, היא היתה שבוע ימים ללא הכרה וסטפאן טיפל בה במסירות עד לשחרור האיזור על ידי הרוסים. בין סטפאן ושושנה נרקמו קשרי אהבה והם נישאו מיד לאחר השחרור וב- 1960 עלו ארצה.
(מבוסס המבוא ב “על סדר היום”, משרד החינוך התרבות והספורט, מינהל חברה ונוער, גיליון מס’ 27, תשס”ד 2003)
