פרופילים

איבנוב, מלדן   
מלדן נולד בסופיה, בולגריה ב-22 לינואר 1923. בגיל 5 נותר מלדן ללא אם. בהמשך סיים בי”ס תיכון וחבר לנוער יהודי בשכונת מגוריו. ב 1939 פלשו הנאצים לבולגריה והחלו בפינוי יהודים מהערים הגדולות והקמת מחנות עבודה. באותה העת התאהב מלדן בבוצ’ה לבית אלקלעי, צעירה יהודיה שנשלחה יחד עם הוריה לעיר פלבן שבבולגריה. בניגוד לחוקי הגזע, שאסרו על על יהודים ולא יהודים להתערבב המשך

אימשניק, גלינה 
גלינה אימשניק נולדה בקייב בשנת 1912. בתחילת מלחמת עולם השניה, גלינה גרה בכפר קטן ברוסיה הלבנה (בלרוס) יחד עם בעלה, ולדימיר, שהיה כומר, ובנם בן ה -7. ילנה דולגוב (אז ילנה ז’ודישסקי) נולדה בשנת 1939 בכפר שכן למשפחה יהודית ידועה. תושבים רבים באזור הכירו מקרוב את משפחתה. עם תחילת הגזירות, מכרים רבים רצו לעזור, אך פחדו. כשהוקם גטו בשנת 1941  המשך

ברומברג, תמרה
תמרה ברומברג ואמה הגישו עזרה ליהודים בשלושה מעשי גבורה שונים. בחצר מגוריהם של משפחת ברומברג התגוררה משפחה יהודית. בת המשפחה יקטרינה קניבסקה הייתה ידידתה של תמרה. המשפחה היהודית הועברה לגטו. תמרה ואמה התגנבו פעמים אחדות לגטו והביאו להם דברי מאכל ובגדים. היה רעב בגטו והחורף היה קשה. הכניסה לגטו הייתה כרוכה בסכנת נפשות. לאחר חיסול הגטו הועברו היהודים לגטו באזור דומניובקה.  המשך

ברנק , מודסטה
מודסטה ברנק נולדה ב 1928 בכפר אוקשיה באיזור לובלין שבפולין. לא הרחק מהכפר שבו נולדה באחוזה באוקשיסקה הקימו הגרמנים ב 1940 מחנה עבודה שבו היו עובדי כפיה יהודים ולא יהודים. בסוף בשנת 1942 החלו הגרמנים בסלקציה ובחיסול יהודים במחנה. בעקבות זאת החליטו כל היהודים הנותרים במחנה לברוח המשך

ון סטראטן, הילדה
כאשר החל גירוש יהודי הולנד למחנות, בקיץ 1942, נעצר יופקה ון סטראטן, צעיר יהודי בן 22. הוא הצליח בתחבולות להתחמק מידי המשטרה ולהגיע למשק החקלאי של משפחת דויזר בכפר אספרן שבמרכז הולנד – משפחה שהכיר עוד מקודם. אם המשפחה חיסברטייה, שהתאלמנה מבעלה, ובתה – הילדה דויזר, שניהלו את החווה הסכימו לקלוט אותו ולהסתירו בין חבילות קש במעין מחסן מעל לרפת. המשך

וראנטיץ‘, איוואן 
ספטמבר 1943, איטליה נכנעה לכוחות בנות הברית, עלו כוחות הפארטיזאנים אך נסוגו משם מחשש חדירת הגרמנים. הפליטים היהודים שמצאו מקלט באיזור הצטרפו לפארטיזאנים והועברו אל החוף הקרואטי. הצעירים שבהם הצטרפו ללוחמים היוגוסלביים, ואילו הזקנים, הנשים והילדים החלו לנוע ברגל אל פנים הארץ. לבסוף הגיעו לעיירה טופוסקו. עיירה זו שכנה באזור שהיה בידי פאשיסטים מקומיים, ששיתפו המשך

ורמצ’וק, סטפן 
סטפן ורמצ’וק ואמו, מריה, גרו בכפר בורקי שבאוקראינה. אביו, חבר במפלגה הקומוניסטית, נרצח לאחר כיבוש האיזור בידי הגרמנים ב 1941 וסטפן, בן השמונה, יחד עם אמו נאלצו לעבור מביתם בכפר ולעבור ללודמיר. בעזרת החברים של בעלה המנוח, מריה הצטרפה למחתרת העירונית והייתה אחראית על איסוף מידע בדבר תנועת הרכבות בתחנה המקומית. סטפן ואמו גרו בבית שבקצה הכפר, באיזור ליד ביצה. בבית זה מריה  המשך

חליפוטקו-גרינשטט, מריה
בדירתם של מריה חליפוטקו-גרינשטט ואמה, אנטוניה, באוקראינה הוסתרו יהודים שהצליחו לברוח מהגטו וממשלוחי המוות. מריה עזרה בבריחות אלו, הכינה פרצה בגדר הגטו ועזרה ליהודים להימלט בשעות הלילה. היא דאגה להם למקומות מסתור, כולל במרתף ביתה, וברגעים מסוכנים ביותר אף הסתירה יהודים בארגז גדול. במהלך המלחמה מריה ואמה הסתירו אחד עשר יהודים בביתם, ומאוחר יותר שלחו אותם להצטרף ליחידות פרטיזניות. המשך

חרצ’נק, טאיסה 
מיד לאחר הפוגרום הגיעה אלכסנדרה מלניק אל שער הגטו תוך כדי סיכון רב. אלכסנדרה הייתה אמה של חברת בית הספר שלי עוד מלפני המלחמה. היא נכנסה לתוך הגטו, איתרה אותנו ולקחה אותנו עמה – אליה הביתה מתוך רצונה החופשי. אלכסנדרה הייתה אוקראינית והמעשה אותו היא ביצעה באותו יום קר, היה מעשה של גבורה מיוחדת והגינות אנושית מהרמה העליונה ביותר אשר לא ניתנה לתיאור במילים. בגין מעשים אלה, היו נוהגים הנאצים   המשך

טרנובסקי, מרים, אלמנתו של וילהלם טארנאבסקי ז”ל (פולין)
וילהלם טארנאבסקי נולד בפולין, בעיירה קופיצ’נה (Kopyczyne), מחוז טארנופול, והיה נשוי לאישה יהודיה לפני המלחמה. החל משנת 1942, ובמשך שנתיים, הסתתרו בביתו ארבע משפחות יהודיות שכנות, המונות 14 נפשות- עד לשחרור. המציל ואשתו התגוררו בקומת הקרקע יחד עם כמה מהניצולים, והיתר בעליית- גג. לא היו מדרגות בין קומה לקומה ורק דרך סולם נייד היו עולים ויורדים כולם בשעת הצורךהמשך

 ליכולטובה,  אולגה, איון וקלדביה
בפרוץ המלחמה, בשנת 1941, משפחת דוז- מריה ובתה יקתרינה התגוררו בעיר Feodosia. ב-2 לנובמבר 1941 כבשו הגרמנים את Feodosia. ביתם של משפחת דוז נהרס ע”י הצבא האדום בגלל פיצוץ של מפעל טבק שהיה באזור. מריה דוז ובתה יקתרינה נשארו ללא קורת גג וללא כל רכוש בעיר הכבושה. המשפחה נותרה לעמוד נואשת ליד הריסות ביתם, כאשר ניגשה אליהם חברה לבית הספר של יקתרינה, קלאודיה ליכולטובה. קלאודיה הציעה  המשך

ליפר, בלה 
בלה ליפר, שנודעה בשם ולנטינה יקימובה, נולדה ב 1917 והתגוררה בכפר נובוסתו באוקראינה. בין חברי ילדותה נמנו גויים ויהודים כאחת. בלה התאהבה ביהודי לובקה ליפר, והשניים עברו לגור בכפר אחר, שם נולדה בתם הבכורה. מששמעו על הקמת הגטו ומצב היהודים החמור, לובקה החליט לחזור לאזור. משנכנס לגטו לבקר את משפחתו שוב לא היה יכול לצאת. בלה והתינוקת עברו לגור סמוך למשפחתה. היא נפגשה עם המשך

מארטי, ז’אן וויולט
במאי 1943 פגשה הנערה וִיולֶטָה נַחוּם, פליטה יהודייה בדרום צרפת, את זַ’אן פְרַנְסוּאַ מַארְטִי שהיה פעיל בתנועת המחתרת. השניים נפגשו בעיירה גְרֶאנַאד סוּר גַארוֹן, לא הרחק מטולוז. וִיולֶטָה הגיעה מפאריס עם הוריה ואחִיה, לאחר נדודים בצרפת הכבושה. זַ’אן פְרַנְסוּאַ מַארְטִי עזר למשפחה באספקת תעודות זהות מזויפות, כרטיסי מזון ולבוש. כאשר החלו הגירושים, הוא דאג למצוא לכולם מקומות מסתור. הודות לקשריו המשך

ונדה מדושבסקאיה (אוקראינה)
אביה של ונדה, וסילי, נהרג במסע “טיהור” של סטלין ב- 1937. לפני מותו היה מקורב עם משפחה יהודית בשם מרגוליס. לאחר תחילת גזירות הנאצים על היהודים, משפחת מרגוליס פנתה לאמה של ונדה, אנה, בבקשת עזרה. באותה עת ונדה ואמה גרו בכפר בודקי, בדרך בין אודסה למוסקבה. בשלוש שנים הבאות ונדה ואמה החביאו חמישה מבני משפחת מרגוליס בביתם: 2 הורים ו- 3 ילדים. החמישה הסתתרו בעליית הגג במהלך המשך

מלניק, אלכסנדרה 
סוניה ברנשטיין הייתה שבוייה בגטו בעיר חמלניצקי באוקראינה. סוניה ואמה הצליחו לשרוד בדרך פלא את הפוגרום הראשון בנובמבר 1941.  מיד לאחר הפוגרום הגיעה אלכסנדרה מלניק אל שער הגטו תוך כדי סיכון רב. אלכסנדרה הייתה אמה של חברת בית הספר של סוניה. היא נכנסה לתוך הגטו, ולקחה את סוניה ואמה אליה הביתה מתוך רצונה החופשי. הניצולים, סוניה ואמה הסתתרו אצלם במשך שנה. משפחת מלניק הייתה משפחה נזקקת. הם חיו בעוני מחריד. המשך

סטרול, אליזבט 
אליזבט ניקופוי התגוררה ביחד עם משפחתה בעיר יאסי, רומניה, ב – 29 ביוני 1941, מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה עם רוסיה, ערכו אנשי משמר הברזל, בעידוד השלטונות פוגרום נוראי ברחובות העיר, בו נרצחו במשך יממה כ – 15,000 יהודים. בהישמע דבר תיכנון הפוגרום, רצה אליזבט ברחובות שכונת פודול-רושו (הגשר האדום), שרוב תושביה היו יהודים, כדי להזהיר אותם להימלט על נפשם בעוד מועד. היא הסתירה בביתה ארבעה עשר יהודים במשך שבועיים. המשך

סניאדאנקו, נסטור 
בשנת 1936 למדה אנטוניה גרובר באוניברסיטה בעיר לבוב והתיידדה עם קבוצת סטודנטים אוקראינים, ביניהם נסטור סניאדאנקו. אנטוניה ונסטור שמרו על קשרי חברות גם אחרי כיבוש העיר לבוב ב-30 ביוני 1941. נסטור המשיך לבקר בבית משפחת גרובר, למרות האווירה העוינת ששררה בעיר כלפי היהודים. לאחר רצח אב המשפחה, שמעון גרובר, שמר נסטור על בני המשפחה מפני פורעים בעיר. הוא העביר מידע ומזון לאנטוניה, לאמה בלנקה, לאחים יוסף ומרסל ואף לסבתא שהתגוררה בבית אחר. המשך

סנייביץ’, פיוטר 
פיוטר סנייביץ’ בשנת 1941 רצחו אלפי יהודים, כשפיוטר, ילד בן 17, יושב על עץ ומסתכל. מבין היהודים שהובלו להורג היתה משפחה אחת, עם ילד וילדה. האמא אמרה להם: ‘אנחנו ניהרג. אם אתם תשארו בחיים אז תברחו לפלשתינה’. האחות, בת 18, זרקה את אחיה בן ה-7 דרך הגדר וגם היא יצאה דרך הגדר. הילדים האלו הגיעו לשדה משפחת סנייביץ’. אמו שאלה את הבחורה ‘לאן את הולכת?’. כשהיא ניגשה יותרה המשך

פנצ’נקו-מוב’צאן יקטרינה  ז”ל , גלינה פנצ’נקו 
בעת מלחמת עולם השניה יקטרינה פנצ’נקו-מוב’צאן וגלינה פנצ’נקו גרו בכפר קריביה רודה במחוז פולטובה במזרח אוקריאנה, יחד עם אחותם ואמם. האחיות ואמם אספו שני ילדים יהודים אל ביתם לאחר שאמם של השניים נשלחה למוות יחד עם אחיהם התינוק. משפחת פנצ’נקו טיפלה בשני הילדים: פבל בן 7 ואחותו נינה בת השנתיים והסתירה אותם במרתף ביתם עד השחרור, כאשר אבי הילדים חזר מלחימה ביחידת פרטיזנים. גלינה ויקטרינה עלו לישראל. המשך

 צ’יזמדיה, האחיות לבית: אולגה פישר, מלבינה צ’יזמדיה ואורנה שורני   
ולגה (1922-2006), מלבינה (1926-2010) ואורנה (נולדה ב-1928), יחד עם אמם, הצילו למעלה מ- 25 גברים יהודים בהונגריה. עם פלישת הגרמנים להונגריה ב- 1944, הוקם מחנה עבודה סמוך לבית משפחת צ’יזמדיה. כשהוקם גדר הטיל, מלבינה טיפסה מעבר לגדר, והתחילה לדבר עם גבר יהודי, שהיה הטבח במחנה.היא הציעה את עזרתה והוא ביקש ממנה לשלוח את מכתביו בדואר המשך

צרובסקיה, נינה 
המצילה נינה צרובסקיה התגוררה בכפר בולשיה ניזגורצי באיזור ברדיצ’ב שבאוקראינה. היא היתה חברתו לחיים של לייזר צרובסקי, יהודי. נינה הרתה ובמרץ 1941 נולדה לה בת, מריה. לייזר גויס לצבא וחזר רק אחרי המלחמה. כאשר התחילו לגרש את יהודי הכפר לגטו ברדיצ’ב, יחד איתם גורשה נינה עם התינוקת שלה. בדרך מישהוא מהשומרים ארגן לה בריחה וכך היא חזרה לביתה. בימים הראשונים של הכיבוש הופיעה בכפר זיסלה סקקון זילברמן  המשך

ראז’יו, יז’י 
יז’י ראז’יו היה בן 13 שהגרמנים פלשו לפולין וגרשו מבתיהם משפחות רבות ,ביניהן גם את משפחת משפחתו: האם הלנה ושלושת ילדיה, הבן  הגדול סלאבק, יז’י, והאחות מרילקה. החיים הפכו להיות קשים מאוד ובני המשפחה נאלצו לחיות בצמצום רב. וורשה, שנת-1942 שני האחים היו בדרכם לעבודה במאפיה אצל דודם. הם עברו ליד גדר המחנה של אתר עבודה בו עבדו. לפתע פנה אליהם מהצד השני של הגדר יהודי צעיר בשנות העשרים לחייו, שמואל  המשך

ראצ’ינסקי, סטפאן ושושנה ז”ל  
סטפאן ראצ’ינסקי התגורר יחד עם משפחתו בכפר וגלינה, סמוך לנימצ’ין, נפת וילנה, שם היה להם משק חקלאי. לאחר פלישת הגרמנים לרוסיה, היה סטפאן ראצ’ינסקי עד לרצח המוני של יהודי נימצ’ין. ימים אחדים לאחר המאורע האיום החלו צצים פה ושם שרידי הטבח, וביקשו עזרה. במשך שלוש שנים קיבלו פליטים יהודים מזון ועזרה אחרת ממשפחה זו. בסוף 1942 הכיר סטפאן את שושנה (אז סוזנה) המשך

קולסניצ’נקו, זינאידה 
באודסה של שנת 1941, זינאידה קולסניצ’נקו הביאה אוכל לצילה ניקולסקיה, צעירה יהודיה, שהתחבאה מהנאצים בבית קולנוע סגור באודסה עד שנאלצה לברוח. זמן מה מאוחר יותר, צילה הצליחה להגיע לדירתה של משפחת קולסניצ’נקו, רעבה, יחפה, מכוסה כינים ועקיצות עכברושים. זינאידה ומשפחתה החליטו להכניס את צילה לדירתם. הם גרו כולם יחד בחדר16 מטרמרובה, ללא שירותים ואמבטיה, כאשר בהמשך הרחוב היתה יחידת המשך

 קרימר, לידיה
היה לנו אסור לעזור ליהודים. אפשר היה רק לזרוק להם פרוסת לחם או בצל או שום, משהו, בלי שהנאצים יראו. זה היה כשהם עברו דרך הכפר. מינו אותם לכפרים קטנים, נתנו להם מקום לגור וקצת אוכל. אצלנו למשל הייתה רופאה שהגיעה יחד עם אמא שלה ו שני בנים. כש היינו צריכים רופא היינו הולכים לראש הכפר ו הוא היה נותן אישור. עם הפתק הזה היינו הולכים למקום בו החזיקו את היהודים ו היינו נותנים את הפתק לשומרים. ומה שמעניין  המשך

שוורץ’ אירנה 
בספטמבר 1942 התגוררה משפחת סִיץ’ בלְבוֹב. קודם ברח אבי המשפחה מפני הגרמנים ונטש את האם יַנִינָה בכלא רוסי, ממנו שבה אל שלושת ילדיה: ווֹלוֹדִימִיז’ בן ה 13, אַנְדְזֵ’יי בן ה 11 ואִירֵנָה בת העשר. יַנִינָה החליטה להצטרף ביחד עם ילדיה לאביה הזקן והחולה ששני בניו נרצחו בידי הגרמנים. עוד בּלְבוֹב התוודעה יַנִינָה למיכאל שְוַורְץ והחליטה להציל את בתו בת העשר – אף היא שמה אִירֵנָה. האם אספה את ילדיה המשך 

ספירו דנקוף (בולגריה) 
במאי 1943 נערך פוגרום ביהודי סופיה. ספירו דנקוף (Spiro Denkof), שהיה מתושבי הגיטו היהודי בעיר, עקב אחרי היהודים שגורשו לערי השדה ועזר להם בדרכים שונות להתקיים. הוא סיפק, למשל, מזון לעצורי מחנה “סומוביט”. כמו כן שמר על הרכוש שהשאירו היהודים המגורשים. בזמן שעצם המגע עם היהודים היה מסוכן, מציין הניצול שמואל רפאל, שימש ספירו מקשר בין משפחות וסתם יהודים שנמצאו מרוחקים איש מרעהו והוא הפך להיות “חלק אינטגראלי של הנוף היהודי באותן השנים” המשך