כיצד עצו”מ מסייעת לנפגעי טרור: מקרה בוחן

‘מנחם’ הוא נער בן 13 מאשקלון. לפני קצת יותר מארבע שנים הוא סבל מהלם קשה בעקבות נפילה של רקטת ‘גראד’ ליד בית ספרו. מעט אחרי הנפילה, מנחם התחיל לפתח תסמינים של מצוקה פוסט-טראומתית (PTSD – Post Traumatic Stress Disorder). בנוסף להתדרדרות בתפקודו היומיומי, מנחם התחיל לסבול מסיוטים ונעשה חרדתי ומופנם. הוא תקשר רק עם הוריו והשתדל להימנע לגמרי מאירועים חברותיים.

מנחם התקשה להתרכז בבית ספר וציוניו התדרדרו. הוא הבין את חשיבות הישגיו לעתידו והתאמץ מאד להתגבר על המכשולים ולהתמיד. הבעיה הייתה שכדי להתגבר על המכשולים, הוא היה צריך חונכות אישית מונחית ומשימות לימוד פרטניות. העלות של סיוע שכזה גבוהה מאד – ומשפחתו פשוט לא יכלה לשאת בהוצאות.

עצו”מ התערבה בחודש שעבר התערבו כדי לממן את החונכות האישית של מנחם. משפחתו של מנחם רגועה עכשיו בידיעה שהוא זוכה עכשיו לכישורים הדרושים לו כדי להצליח בלימודים. התקווה היא כי הצלחה בלימודים תחזיר לו את הביטחון ויעזור לו להתחבר חזרה לחברה.

הקליקו כאן לפרטים נוספים על פרויקט רוברטס לסיוע לנפגעי טרור של עצו”מ.

ניפוץ המיתוסים על זנות

ביום שלישי, ה-11 לספטמבר, מטה המאבק לסחר בנשים הביא עיתונאים למעון ‘סלעית’, מעון בתל אביב המסייע לנשים במעגל הזנות. מטרת המפגש הייתה לצרף את העיתונות לשיח על האופן בו מוצגים הזנות והסחר בנשים בתקשורת. יש לעיתונאים השפעה משמעותית בעיצוב השיח הציבורי לגבי צורה זו של עבדות מודרנית, ובעיצוב התגובה החברתית אליה.

“תמיד דיברנו על זנות”, אומרת נעמה ריבלין-זאבי, המנהלת את ‘סלעית’. “השאלה היא: כיצד דיברנו על זה?”

פעמים רבות הזנות מוצגת בתרבות הפופ  ובתקשורת כמקצוע זוהר עם הכנסה גבוהה.  הסרט ‘אשה יפה’ שיצא ב-1990 קידם את המיתוס שדרך הזנות אפשר להשיג לא רק מלתחה של מעצבים, אלא גם בן זוג חתיך ואוהב. האדרת העבדות המינית שהיא הזנות הפכה למרכיב בסיסי בתרבות שלנו. בקמפוסים מתקיימים בקביעות מסיבות של ‘זונות וסרסורים’, ומכוני כושר מציעים שיעורי ריקודי-עמוד. תכניות טלוויזיה מוצלחות בארה”ב, דוגמת “Cathouse” (בית בושת) או “יומנה הסודי של נערת ליווי”, מציגות נשים שהוצאו לזנות כנשים משוחררות מינית הבוחרות לעבוד בזנות. לרוע המזל, תפיסה תרבותית זו חלחלה גם לתקשורת הישראלית. תכניות טלוויזיה חדשות דוגמת ‘אלנבי’, סדרה על מועדון חשפנות בתל אביב, מעודדות את המיתוס כי חשפנות היא עבודה לגיטימית עבור נשים, ושעשוע לא מזיק עבור גברים.

התעקשות התקשורת על קיום המיתוס אינה משנה את המציאות הקשה של שוק הבשר.

“רוב הנשים שנכנסות לזנות בישראל אינן נשים אלא נערות”, אומרת אחת מהעובדות הסוציאליות ב’סלעית’. “אלה ילדות בנות 14 המגיעות מרקע של התעללות פיזית ומינית”.

עיתונאים מ-Ynet, מאקו וערוצי תקשורת מובילים אחרים קיבלו הזדמנות לשמוע עדויות ממספר נשים הלכודות בעולם הזנות. נציגי המטה למאבק בסחר בנשים ומארגונים אחרים דיברו על ההשפלה והאכזריות של שוק הבשר, ועל היתרונות של חקיקה בישראל על בסיס המודל הסקנדינבי. תיאורי הנשים ודברי הנציגים הדגישו בפני העיתונאים את הפער שבין התפיסה החברתית ובין המציאות של הזנות.

“אנחנו מרגישות שהמפגש היה מוצלח”, אומרת גילי ורון, מנהלת מטה המאבק. “אנחנו מקווים כי זה יהיה מפגש ראשון מתוך מספר מפגשים עם עיתונאים כדי לדון במציאות האפלה של הזנות”.

מטה המאבק מקווה שזוהי נקודת ההתחלה של שיח רחב על הזנות והסחר בנשים בישראל המבוסס על עובדות ולא על מיתוסים מסוכנים.

המרכז לשירותי בריאות וקהילה פועל יחד עם עצו”מ כדי לסייע לקרבנות טרור

עצו”מ שמחה להודיע על שותפות חדשה עם המרכז לשירותי בריאות וקהילה בירושלים, בפרויקט ‘קרן פיית השיניים היהודית’. הפרויקט מציע טיפול שיניים מקיף לקרבנות פיגועי טרור ישראליים שאינם יכולים להרשות לעצמם טיפולי שיניים ושאין להם גישה לביטוח שיניים. המרכז הינו ארגון ללא מטרות רווח הפועל מאז 1983 כדי להעניק טיפולי שיניים ברמה הגבוהה ביותר לאוכלוסיות מעוטות יכולת.

הקליקו כאן כדי להצטרף לעצו”מ ולמרכז לשירותי בריאות וקהילה במאמץ חשוב זה.

הכל פוליטיקה

לפני כמה ימים, התעוררתי לקול צלצולו הבלתי פוסק של הטלפון שלי. גבר עצבני מאד היה על הקו. “אני מתקשר מהכנסת”, הוא אמר. “את שלחת לנו מכתבים”. אמר בטון מאשים, אך אני הודתי באשמה. 

בזכות “פרויייקט 119” של עצו”מ, 127 מתנדבים – ואני ביניהם- שלחו המוני אימיילים לחברי הכנסת.  במהלך חמשת החודשים האחרונים, שלחנו 1,904 אימיילים המאיצים בחברי הכנסת להעביר את הצעת החוק של חברת הכנסת אורית  זוארץ, המגדירה רכישת שירותי מין כעבירה פלילית.

למרות שברור היה שהוא לא שמח לשוחח איתי, אני שמחתי לשוחח איתו. ודאי זהו מישהו שהבין שמלחמה כנגד זנות וסחר בנשים נמצא בראש סדר העדיפויות של המשימות הניצבות בפני הממשלה שלנו, בהתחשב בעובדה שבישראל חיים רבבות שהתדרדרו לזנות, רבים מתוכם ילדים. למרות שסחר בבני אדם אינו חוקי בישראל, 90% מהנשים והילדים הללו נמצאים בבעלותם של סרסורים וחווים אלימות קשה הן מידיהם והן מידי הלקוחות.

חברה אחראית ומוסרית היתה שואלת ‘מדוע מספרים אלה כה גבוהים? למה  מדי חודש ישנם עשרות אלפי ביקורים אצל זונות בישראל?’ התשובה היא פשוטה- אכיפתהחוק כנגד קניה וסחר בבני אדם לקויה ואינה מספקת, כך מאפשרים לגברים לנצל את אחד מאוכולוסיות הפגיעות ביותר במדינתנו ללא כל פחד מפני עונש.

אך יש גם חדשות טובות. חברת הכנסת זוארץ הגישה הצעת חוק מתקדמת המגדירה רכישת שירותי מין כעבירה פלילית, במטרה להכחיד הפרת זכויות אדם זו. חקיקה דומה שהתקבלה גם בשוודיה, איסלנד, נורווגיה וצרפת, הפחיתה את הסחר בנשים בשיעור של 45%-65% והביאה לירידה משמעותית בזנות ע”י קטינים. הרעיון העומד מאחורי חקיקה זו, הוא להשית אחריות פלילית על אלו שבוחרים לקחת חלק בתעשיה אשר אחראית לחטיפות, אונס, התעללות בילדים, אלימות כנגד נשים והפצתן של מחלות מין המועברות ע”י מגע מיני.

לכן, אישרתי בגאווה את ‘מעשי הרעים’.

“כן, אני שלחתי אליך מכתבים” אמרתי. “תודה שהתקשרת אלי. רציתי לשאול…” הוא קטע אותי.

“מה שאת מוכרחה להבין זה שהכל פוליטיקה” הוא פתח “לא ניתן להעביר את החוק הלאה. אין לנו את הקולות הדורשים וללא הקולות מה הטעם להניח את הצעת החוק על השולחן?”

“בטוח שיש כאן יותר מפוליטיקה”.

הוא הבטיח לי שלא והבהיר שאני טועה.

תשובתו הפתיעה אותי. אחרי הכל, החלק הקשה בקידום החוק היה אמור להיות מאחורינו. בפברואר, ועדת השרים אישרה את הצעת החוק פה אחד. הודות להתחייבויות קואליציוניות, יתר התהליך היה אמור להיות פורמלי בלבד.  למעשה, ישראלים רבים שנועצו עימם, מאמינים שהחוק כבר עבר. אך התקדמות החקיקה, שפעם היתה מלאת תנופה, הואטה. לצערי, המומונטום אבד לטובת פוליטיקה מפלגתית חסרת אחריות חברתית.

“היו חוקים אשר חיכינו 60 שנה כדי להעבירם. חייבים לחכות לזמן המתאים ” הסביר לי הגבר.

“האם אתה אומר לי שאולי יהיה עלינו לחכות 60 שנה נוספות לחקיקה הזו?” שאלתי. ” מה לגבי הנשים והילדים הנסחרים ומנוצלים כבר עכשיו? מה עלינו לעשות לגבי זה?”

“זה לא קשור לזה”, הוא אמר. “זה באמת הכל פוליטיקה”.

באותו רגע המטפלן המסתורי ניתק ובכך סיים את השיחה, אך לא לפני שהותיר אותי עם הרושם הברור שהוא מאס במכתבים שלי. בכל זאת, החלטתי להשאר בקשר. אני רוצה תשובה אמיתית, כזו שמשלבת עקרונות עם פוליטיקה. אני רוצה תשובה לשאלה למה החקיקה הזו טרם עברה ואני מאמינה שגם שאר עם ישראל מעוניין בה. 

עמוס עוז דיבר על “העלבון והזעם” שהישראלים חווים כתוצאה מהאדישות של ממשלתם כלפי סבלם של האנשים. עבורי, השיחה הזו היתה דוגמא נוספת לאדישותה של הממשלה שלנו. הישראלים זכאים ליותר מאדישות. מגיעה לנו ממשלה שהרצון להגן ולשרת את אזרחיה הוא נר לרגליה. מגיעה לנו ממשלה שמבינה שיש לשאוף תמיד וללא לאות לעבר הקידמה, לא חשוב כמה קשה הדרך.  

רבקה יוז היא עוזרת לתיאום פרוייקטים של צוות המשימה של עצו”מ לענייני סחר בנשים.

הגיע הזמן שתהפכו להיות פיית שיניים יהודית

חברים יקרים,

הרשו לנו להכיר לכם את ‘קרן פיית השיניים היהודית’, היוזמה החדשה של עצו”מ. הפרויקט מתמקד בהצעת טווח מלא של שירותי רפואת שיניים לניצולים ישראליים של פיגועי טרור ומשפחותיהם, אשר אינם יכולים להרשות לעצמם את הטיפולים ואין להם גישה לביטוח שיניים. לעיתים קרובות הניצולים מפיגועי טרור צריכים טיפול שיניים כתוצאה מפציעותיהם. בנוסף, ניצולים רבים שהגיעו לגיל מבוגר צריכים שיניים תותבות, אותם הם לא יכולים להרשות לעצמם, ואילו ניצולים מכל הגילאים פעמים רבות סובלים מבעיות שיניים כתוצאה מהשהות הארוכה בבתי חולים ומוסדות שיקום וכתוצאה מכך הם סובלים מכאבים ומדימוי עצמי ירוד.

בכל המקרים האלו, עצו”מ מהווה כתובת אליה הם יכולים לפנות לסיוע כלכלי ומעשי בהשגת טיפולי השיניים אותם הם צריכים באופן דחוף כל כך. ואולם, אנו זקוקים לעזרתכם על מנת להפוך את פיית השיניים למציאות.

אנו מחפשים קהילה אשר מוכנה להיות פיית שיניים יהודית עבור ‘נחום’. נחום בן 47, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר נפצע באורח קשה ב-2003 בפיגוע באוטובוס, כשהיה בדרכו לעבודה. לפני הפיגוע, הייתה ל’נחום’ חנות ירקות אותה ניהל וכך פרנס את משפחתו. אולם כיום, ‘נחום’ לא מסוגל לעבוד כתוצאה מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD – Post-Traumatic Stress Disorder) קשה, ומשפחתו סובלת מקשיים כלכליים. תהליך ההחלמה שלו הוא תהליך ארוך וקשה, והדרך עוד ארוכה.

עצו”מ תצטוות לרופאי שיניים ישראליים המוכנים לתרום מזמנם כדי לתת ל’נחום’ את הטיפול הדרוש לו. רופא שיניים אחד כבר נפגש עם ‘נחום’, והם להוטים להתחיל את הטיפול אשר יקל על הסבל שלו. עבודת השיניים נרחבת והחומרים הדרושים יקרים מאד. כדי לתת ל’נחום’ את הטיפול הדרוש, יש צורך לגייס 4,000$ תוך זמן קצר.

אנו פונים אליכם, לחבריכם ולקהילתכם כדי שתסייעו לנו להקל על ‘נחום’ ועל משפחתו. הגיע הזמן שתהפכו להיות פיית שיניים יהודית.

בברכה,

לוי לאור

יו”ר ומייסד, עצו”מ

גילה ברדיצ’ב

רכזת פרויקט נפגעי טרור

רבקה היוז

סגנית רכזת, פרויקט נפגעי טרור

ירושלים של אתיופיה: ממסע לגילוי

מאת: אוסנת אסראס ושמחה טחלו

היום, כ”ח באייר, אנו מציינים את יום ירושלים. לצד האירועים הרשמיים ותהלוכות הדגלים המסמלים את איחודה של העיר, רבים אינם מכירים את המשמעות הנוספת שהעניקה הכנסת ליום זה, והיא יום הזכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. חלום אחד היה ליהודי אתיופיה לאורך כל שנות הגלות: להגיע לירושלים. ביום הזה אנו זוכרים את אלו שנלחמו למען העיר, וגם את אלו שנלחמו כדי להגיע לירושלים ונפלו בדרך.

הנושא של העליה מאתיופיה, ובמיוחד של מסע העליה הקשה מאתיופיה דרך סודן, כמעט ואינו מוכר בחברה הישראלית. אמנם ידוע לרוב שיהודי אתיופיה “עלו ארצה ברגל”, אך רבים כלל אינם יודעים על התלאות שעברו כשחצו את סודן, ולא יודעים על 4,000 היהודים שנספו בדרך.

גם אנו, בני הדור הצעיר של משפחות יוצאות אתיופיה, אינם מכירים את סיפורים האלו. רק לאחרונה, כשנפגשנו עם אנשים שמוכרים כאסירי ציון מאתיופיה [קרי: פעילים שישבו בכלא בגין פעילות ציונית], במסגרת פרויקט התנדבותי, התחלנו להיחשף לסיפורי העליה שלהם. עד אז לא הכרנו את המשמעות הנוספת של היום הזה. דרך הסיפורים שלהם התחלנו להיחשף לסיפורי העליה של המשפחות שלנו. ידענו רק שההורים שלנו עלו, אך לא ידענו שיש אנשים מתוך הקהילה שנלחמו בשביל זה, ושהקריבו כל כך הרבה על מנת להגיע ארצה.

לסיפורים הללו יש כוח להשפיע על המצב שלנו היום, כששומעים אותם מפיהם של אנשים שהיו שם. דרכם ניתן להעריך יותר את מה שהקהילה שלנו עשתה ועברה – והערכה זו יכולה להתבטא גם מתוך הקהילה וגם מצד החברה הכללית. לא מדובר על סיפור של בן אדם שלא מכירים. מדובר בסיפורים מתוך השכונות שלנו, בסיפורים של המשפחות שלנו, בסיפורים שלנו.

רק לאחרונה, לאחר ששאלתי, גיליתי מה עבר על המשפחה שלי. לדודה שלי יש קושי גדול לספר את מה שהיא עברה בסודן. כל השנים ידעתי שמשהו קשה עבר על דודה שלי, אך לא ידעתי מהו. ידעתי רק שהיא עלתה ארצה דרך סודן. זהו. כששאלתי, גיליתי ששודדים הרגו שלושה מילדיה מול עיניה. בעלה גם כן נפטר בדרך. הייתי בשוק. כאילו, מה? באמת? כשאני רואה את דודה שלי – אני מעריכה אותה במבט חדש ועמוק, בגלל כל מה שהיא עברה. אמא לחמישה ילדים, יצאה מסודן עם משפחתה בת שבע נפשות, והגיעו לארץ רק שלושה. כשאני שואלת אותה “למה באת?”, היא עונה: “בשביל ירושלים”.

לבני נוער ממוצא אתיופי, אנו אומרות: תשאלו. תפתחו בשיחה. תשאלו את ההורים שלכם. עדיף לדעת מאשר לא לדעת. צריך להזדעזע פעם אחת ולדעת באמת מה עבר על ההורים שלכם. בהמשך הילדים שלכם ישאלו אתכם וצריך לדעת מה לענות להם. תלמדו מה עבר על המשפחה שלכם. תלמדו מאין באתם.

להורים שלנו אנו אומרות: תספרו. תגידו לנו מה היה שם. תשתפו אותנו במה שעברתם. אל תחכו לשאלות שלנו כדי לספר. תעבירו את זה הלאה.

זה יכול לחזק את הילדים שלכם, הם יכולים להעריך אתכם יותר ולהעריך את הארץ שלנו יותר.

לחברה הישראלית הכללית אנו אומרות: תשאלו. תתעניינו.

דרך הסיפורים של המסע החברה תוכל להעריך יותר  את קהילת יוצאי אתיופיה, ולהבין אותה יותר. אנשים יכירו בכך שהקהילה לא הגיעה בחסדם של אחרים, הם עשו הרבה על מנת להגיע לפה. יש פעילי עליה רבים מתוך הקהילה שסייעו למדינה, ושדאגו להעלות יהודים, על אף סיכונים רבים. זו הזדמנות להסתכל על קהילת יוצאי אתיופיה בעין שונה.

יהודי אתיופיה תמיד דברו על ירושלים, ותמיד היתה להם השאיפה להגיע לארץ ולראות את ירושלים. בסיפורי הדור האחרון ניתן לראות אנשים שלקחו על עצמם את המטרה להגשים את החלום ולהגיע לירושלים, ולא רק להגיד “ירושלים, ירושלים”. אנו רוצים להודות לאנשים אלו ולכל מי שנאבק כדי שנהיה פה. אנו מעריכים אתכם ומכבדים אתכם, ונזכור אתכם תמיד. זה כבר בלב שלנו.

אוסנת אסראס ושמחה טחלו הם סטודנטים מבאר שבע ומשתתפים עם עמותת עצו”מ בפרויקט אברה. דרך הסרטים הפרויקט ינסה ללמד את הדור הצעיר של האוכלוסיה האתיופית ואת שאר הציבור הישראלי על מאבקי הגבורה של “אסירי ציון” בתקופת העליה מאתיופיה.  

 

התקדמות נוספת של המטה למאבק בסחר בנשים

המטה למאבק בסחר בנשים, פרויקט משותף של עצו”מ ומשרד עו”ד כבירי-נבו-קידר, שמח להודיע על הצלחת הקמפיין המדגיש את שכיחות המודעות הלא-חוקיות לשירותי מין בישראל ואת חוסר היוזמה של המשטרה להעמיד את העבריינים לדין. החקיקה בנושא – שהעוברה לפני שנתיים – קיבלה חיזוק ומטרתה הובהרה כתוצאה ישירה של שתדלנות המטה למאבק בכנסת.

למרות תיקונים אלה, מודעות לשירותי מין עדיין שכיחים מאד בארץ. המטה למאבק הגיב בהבאת הנושא בפני בג”ץ. כהכנה למשפט, המטה למאבק פרסם מודעות כוזבות לשירותי מין בעיתונים כדי להמחיש לבית המשפט את הקלות בה מתפרסמות מודעות אלה. במודעות צורפו מספרי טלפון דרכם לקוחות פוטנציאליים יוכלו להתקשר כדי לקבוע מפגש עם אישה שהוזנתה. מי שהתקשר שמע הקלטה של שחקנית המספרת את סיפור הפיכתה לזונה. המטה למאבק ספר את כמות הטלפונים שנעשו למספרים אלו והביא אותם בפני בית המשפט כהוכחה לביקוש הנרחב לזנות בישראל.

מוקדם יותר החודש, בג”ץ פסק כי על המשטרה והעיתונים לקבל הארכת זמן, אם כי מוגבלת, על מנת להבין ולציית לחוק. בשבועות המועטים מאז פסיקת בית המשפט, המשטרה עצרה את הבעלים של ‘בננה’, ירחון המפרסם אך ורק שירותי מין, המפרסם הגדול ביותר מסוגו בארץ. מעצר זה מסמן התקדמות משמעותית במאבק של ישראל בזנות ובסחר בנשים ומעביר מסר חריף למפרסמים, שהמדינה לא תסבול יותר את מי שלא מציית לחוק החדש.

פרויקט אברה – במילים שלהם

ש.: רק בעקבות הפרויקט הזה ידעתי מה עבר על קרובי משפחה שלי. ידעתי שהם עלו דרך סודן, אך הם מעולם לא סיפרו מעבר לזה. בעקבות זה ששאלתי ודברתי על זה בבית גיליתי מה עבר על קרובת משפחה – ששכלה שלושה ילדים ובעל בדרך לארץ. בעקבות הפרויקט גיליתי שיש אסירי ציון.

א.: זה נתן לי עוד סיבה להתגאות בזה שאני אתיופית. גרם לי להעריך את מה שאנשים עשו כדי שאני אעלה לארץ. אני חשבתי שהורים שלי עלו על מטוס והגיעו. לא ידעתי שיש מישהוא שנלחם בשביל זה, שעשה מאמצים בשביל זה.

ר.: ידעתי על סיפורי העליה בערך, וזה נתן לי אפשרות להעמיק. דרך הסיפור של האסיר ציון הבנתי מה עבר על ההורים שלי.

ב.: לא ידעתי מה המושג אסירי ציון אומר לפני כן.

ד.: זה נתן לי אפשרות לעשות משהוא משמעותי מאד. משהוא מחוץ לבית ספר ולישון. 

ש.: תודה לכם שאתם מנהלים פרויקט כזה.

מ.: כשנכנסתי לפרויקט לא באמת הבנתי ולא חשבתי שיהיה כ”כ מעניין.

ד.: לא הכרתי את המושג של אסירי ציון. לא ידעתי מה זה. מאד חשוב להפיץ את הסיפורים האלו של העדה, כדי שכולם יכירו.

י.: חשוב להכיר את הסיפורים, לדעת מה האנשים האלו עשו.

ר.: לא ידעתי שיש אסירי ציון מאתיופיה. הפרויקט אפשר לי להיחשף לסיפורים.

ללמוד עוד על הפרויקט – לחצו כאן.

המטה למאבק בסחר בנשים: רק התחלנו לייבש את הביצות

המטה למאבק בסחר בנשים שמח להודיע כי ממשלת ישראל נקטה בצעד ראשון לקראת חקיקה האוסרת על קניית שירותי מין. חקיקה מתקדמת זו כבר יושמה בהצלחה רבה בשוודיה, נורבגיה ואיסלנד, ותוקפת את הדרישה לתעשיית שירותי המין וכך פועלת כגורם מרתיע ועוצמתי. כל צעד הפוגע בזנות פוגע גם בסחר בנשים, יעד מרכזי במאמץ זה.

המאבק להעברת חקיקה זו היה ארוך. המטה למאבק בסחר בנשים הניח את התשתית למאבק והפעיל שתדלנות לכל אורך הדרך. התהליך החל עם הצעת החוק של חברת הכנסת זהבה גלאון, וההצעה קיבלת את תמיכת חברת הכנסת אורית זוארץ. בינואר השנה החוק הונח על שולחן ועידת השרים, שם נבחן למשך חודש.

במהלך חודש זה, המטה למאבק בסחר בנשים והמון מתנדביו המסורים יזמו את ‘פרויקט 119′ לעודד את ועידת השרים לתמוך בהצעת החוק של חברת הכנסת זוארץ. בעזרת התנדבותם של מארגנים דוגמת פגי סקוו בניו יורק ולאוני פליישמן בלונדון, אורגנו הפגנות בלונדון, ירושלים, ניו יורק וושינגטון בירת ארה”ב.

המטה למאבק ארגן גם קמפיין של כתיבת מכתבים ושלח מאות מכתבים לחברי הוועידה; אסף אלפי חתימות על עצומה; יצר קשר עם מנהיגי קהילות בינלאומיות דוגמת מרק לגון – שגריר ארה”ב לשעבר למאבק בסחר באנשים במשרד החוץ של ארה”ב, שהסכים לפנות ישירות לוועידה; והצמיד מתנדבים לחברי וועידה על מנת לפעול באינטנסיביות להעברת החקיקה. במידה רבה כתוצאה מפעילות זו ב-12 לפברואר ועידת השרים הצביעה פה אחד לתמוך בהצעת החוק של חברת הכנסת זוארץ, וב-15 לפברואר החוק עבר בכנסת בקריאה טרומית.

החקיקה תעבור עכשיו לוועדה לבחינה ולבירור המימון הדרוש ליישומה. אחרי שהוועדה תסיים את בחינתה, החקיקה תוחזר לכנסת לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. לאור מחויבויות קואליציוניות, חברי הכנסת צפויים להצביע בעד החקיקה בקריאות אלה, אולם המטה למאבק לא רואה זאת כמובן מאליו.

חשוב מאד לזכור שהחקיקה עדיין לא הפכה לחוק. יתכן כי מספר שרים או חברי כנסת יעכבו את התהליך באופן בלתי מוגבל וכך יאפשרו לישראלים להמשיך לרכוש שירותי מין על חשבון הסבל של אלפי נשים וילדים. נדרש מאמץ עצום כדי להביא את החקיקה לנקודה זו, אך המאמץ חייב להימשך עד שנגיע ליעד. אל לנו לאבד את המומנטום. כדי לגלות איך תוכלו לסייע בהפיכת חקיקה זו למציאות, כנסו לאתר שלנו ולחצו ‘לייק’ בעמוד הפייסבוק שלנו. עזרו לנו להגשים את החקיקה המתקדמת הזו, שתמקם את ישראל בקדמת המאבק נגד הסחר בשירותי מין והזנות בכפייה.

קיילה זכר

מתאמת פרויקט למטה למאבק בסחר בנשים של עצו”מ

מכתב מהרב לוי לאור: הצטרפו אלינו למאבק באלוהים

חברים יקרים,

לפני מספר שנים לא הייתי מודע שתעשיית המין לא רק שקיימת בישראל, אלא גם מהווה תעשייה שוקקת. היא מכניסה לכלכלה הישראלית עד שלושת רבעי מיליארד דולר לשנה. לא הייתי מודע לכך ש-3,200 נשים, רבות מהן יתומות, כולן עניות, נסחרות וחוצות את גבולות ישראל כל שנה. לא הייתי מודע לכך שתמורת כמה אלפי דולרים יכולתי לקנות אשה או נערה ולמכור את גופה לשימוש או להתעללות של אחרים, כראות עיניהם. לא הייתי מודע לכך שלמרות שלישראל יש חקיקה חזקה נגד עבדות מין וסחר בנשים, חוקים אלה לרוב לא נאכפים.

לפני מספר שנים לא הייתי מודע למציאות עבדות המין בישראל, וגרוע מכך – לא עשיתי כלום בעניין. ואז ישבתי לשתות כוס קפה עם האדם הלא נכון. כדאי מאד להיזהר עם מי שותים קפה. בלי הרבה הקדמות נעשיתי מודע. מישהי הכריחה אותי להכיר בהימצאות בישראל של תעשיה כל כך מעוותת שהיא חותרת נגד יכולת הקיום של חברה צודקת. היא נתנה לי את המידע הזה, והשאירה אותי עם שאלות קשות לגבי מה לעשות בעניין.

יש הרבה סיבות לאי-עשייה. שמעתי את כמעט כולם.

אך ישראל נוצרה מתוך התקווה והחלום שנהיה מודל להגינות ואצילות, ‘ונתתיך לאור גויים’ (ישעיהו מ”ט, ו’). תמיד ידענו שזאת לא תהיה משימה קלה ובעצם הבנה זו מובנית בשם המדינה – ‘מדינת ישראל’ – מדינה שנאבקת עם אלוהים. המאבק באלוהים יכול להיות מתיש ועם זאת גם מלהיב. כי ההתמודדות עם האחריות העליונה היא ההתמודדות עם שאלות קשות שלא תמיד נמצא להם תשובות. המאבק בעליונות זה למעשה סירוב לערער על האצילות שבנו.

מכאן שעלינו לבחור להתמודד במאבק זה, ולסרב לסבול את ההימצאות של עבדות מין ברחובות ישראל. יש דרכים רבות לעשות זאת, וכל אחד מאיתנו יכול לתרום למאבק בדרכו. אני מפציר בכם להתערב. תקראו עלון זה, תלמדו עוד על המטה למאבק בסחר בנשים, תשלחו מכתב לחבר כנסת, תתרמו זמן או כסף. צרו איתנו קשר לראות איך תוכלו לעזור. הצטרפו אלינו למאבק באלוהים.

בברכה,

הרב לוי לאור

מנכ”ל מייסד, עצ””מ

עצו”מ השיקה את “קרן פיית השיניים היהודית” לנפגעי טרור ישראלים

עצו”מ השיקה באופן רשמי את “קרן פיית השיניים היהודית”, יוזמה שמטרתה לתת מגוון רחב של טיפולי שיניים לנפגעי טרור ומשפחותיהם, שאין ביכולתם לשאת את הוצאות הטיפולים, ואינם מכוסים בפוליסת ביטוח לרפואת שיניים.

בנוסף למימון טיפולי השיניים של 10 עד 15 נפגעי טרור בשנה, הכוללים טיפולי שיניים תקופתיים, טיפולי שורש וטיפולי חניכיים, היוזמה שואפת לאתר ולגייס רופאי שיניים ישראלים וספקים דנטליים שיציעו את שירותיהם במחיר מוזל עבור נפגעי טרור ומשפחותיהם.

“חומרת הפגיעה בנפגעי הטרור גורמת לכך שהם סובלים לעתים קרובות מבעיות דנטליות חמורות המחייבות טיפול מיידי ומערכתי. כמו כן, מצאנו כי אירוע מוות או פציעה גם גורם לכך שהמשפחות לא יוכלו להרשות לעצמן אפילו את טיפולי השיניים השגרתיים”, כך אומר הרב לוי לאור, מנכ”ל ומייסד עמותת “עצו”מ”.

“לאחר השקת היוזמה הייחודית הזו, עצו”מ תוכל לספק לאנשים הללו סיוע כספי ומעשי ולאפשר להם לזכות לכל טיפולי השיניים החיוניים.”

“קרן פיית השיניים היהודית” הינה פרי מחשבתה של רחל רודמן, דארה פרידמן-ווייס ודינה רפפורט- סטודנטיות לתואר שני שהעבירו את השנה האחרונה בלימודים ובהתנדבות בישראל. השנה, שלושת הנשים לומדות בניו יורק, במסצ’וסטס ובוושינגטון הבירה בהתאמה, והחלו לגייס תרומות לפרויקט, כשהיעד לגיוס עד לסוף שנת 2012 עומד על  50,000 דולרים. עצו”מ מנסה לאתר תורמים נוספים בכדי להגביר את פעילותה.

“אף שבמקור מטרתי הייתה פשוט להיפגש עם הסטודנטים ולדון בפרויקטים של עצו”מ ובנושאים שעמם אנו מתמודדים בעבודה עם לקוחותינו, מהר מאוד גיליתי שזה הרבה יותר מזה”, אמרה קרין לונדון, רכזת פרויקט נפגעי הטרור ע”ש רוברטה.

“הסטודנטים בחרו לקחת חלק פעיל בפרויקטים שלנו, שהתמקדו במתן מענה לצרכים הדנטליים של נפגעי הטרור. הם קיבלו על עצמם משימה- למצוא פתרון לבעיה הזו. אני מתמלאת בהשראה כשאני רואה סטודנטים צעירים שמתמסרים לפרויקט כזה מתוך מחויבות ללוות אותו עד הסוף.”

תמיכה בחגים

כאן בעמותת עצו”מ, אנחנו מבינים שישנם זמנים שנעשו קשים יותר עבור משפחות נפגעי הטרור, שמתמודדות כל הזמן עם השכול, הכאב, העצב והכעס. עבורן, תקופת החגים קשה עוד יותר. אנחנו מבקשים בכל מאודנו לחזק אותן בתקופות הללו ולהזכיר להן שהן לא לבד.

לקראת השנה החדשה החלטנו לשוחח באופן אישי עם המשפחות, לאחל להם בריאות, חוסן נפשי, ושנה חדשה בסימן השלום והשלווה.

ישנן משפחות שמעבר להתמודדות עם הצער והכאב נאלצות גם להתקיים מהכנסה מזערית, כך שעבורם, תקופת החגים נעשית קשה עוד יותר. הודות לעזרה שמקבלים מחברים רבים ומתורמים, עצו”מ חילקה לאותן המשפחות תווי קנייה למזון לראש השנה, כדי שיוכלו להביא מעט שמחה לשולחן החג, ומעט אושר ללבבות.

עצו”מ מאחלת לכולם שנת שלום ורפואה שלמה.

מכתב תודה

תמיד מחמם את הלב לראות את לקוחותינו מצליחים להשתקם. ברוב המקרים, מדובר בתהליך ארוך ומתיש. לאחרונה זכתה עצו”מ לעזור לא’, שבשנת 2002 נפצע באורך קשה בזמן שלמד במכינה קדם צבאית בעצמונה. א’ השיג את מטרתו, והתוצאות היו כמעט מיידיות. שמחנו בשבילו כפליים.

בהמשך, אני משתף אתכם במכתב תודה שקיבלתי ממנו, בידיעה שביחד עזרנו לקדם את סיפור ההצלחה שלו.

עמותת עצו”מ היקרה,

אני מודה לכם ולתורמים המכובדים שלכם על המלגה שנתתם לי לטובת השתתפותי בקורס מקצועי במודיעין עסקי. לפני יותר משנה, סיימתי תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול, אבל במשך ששה חודשים לא הצלחתי למצוא עבודה. הסיוע שלכם אפשר לי להשתתף בקורס נוסף להכשרה במודיעין עסקי, והוצעה לי משרה עוד לפני סיום הלימודים הודות להכשרה המורחבת ולידע שהפקתי מהקורס.

תודה שוב על הסיוע הלבבי.

א. א.

יום הזכרון

אתמול בערב, ציינו את יום הזכרון, יום האבל הלאומי שלנו, שבו אנו מכבדים את זכרם של חיילי צה”ל שנפלו, ואת קרבנות הטרור. השנה, כמו בכל שנה, התקשרתי לרבים מהמשפחות שאיתן עובדת עמותת עצו”מ לאורך השנים. בסוף היום, היו לי דמעות בעיניים, הייתי חנוקה… ונאלצתי להזכיר לעצמי שהכאב, האובדן וההקרבה של אותן המשפחות הפכו לכותרות, אולם הסיפורים נמשכים.

זהו סיפור של גבורה לאין שיעור: לעמוד מול השכול ולשקם את החיים- זו וודאי הדרך הטובה ביותר לכבד את זכרם של אלו שהלכו לעולמם בנסיבות טרגיות. אבקש לשתף אתכם בכמה מחשבות שנפגעי הטרור שיתפו איתי.

ל’, שאביו היה נהג אגד שנהרג בשנת 2002:

“לא אתן למחבלים לנצח. אני כל יום בבית הספר, והעבודה קשה- אז אני משקיע בלימודים בשביל שאבא יהיה גאה בי.”

ר’, שבעלה נחטף ונרצח בידי מחבלים בשנת 2005:

“הגעגועים מתחזקים מידי יום, אבל אני נשארת חזקה למען הילדים. נשארתי רק אני, רק אני אוכל לדאוג להצלחתם. אנחנו תמיד עצובים, אבל אנחנו גם מוצאים את ההזדמנויות לשמוח, משום שזה מה שבעלי היה רוצה.”

ק’, שבנה נורה ונרצח בזמן שהמתין להסעה ליד ביתו בשנת 2005:

“כל יום הוא יום אבל בבית. אך החיים ממשיכים, ואני אומרת לילדים הנותרים שלי- זכרו את הדברים הטובים, את השמחה, החיוך, הצחוק, המוזיקה, והחברים”

יהי זכרם ברוך

קרין לונדון

רכזת הפרויקט לנפגעי טרור ע”ש רוברטה

יום השואה

השם הרשמי של יום השואה הינו “יום הזכרון לשואה ולגבורה”. השימוש במילה “גבורה” מתייחס לגיבורים יהודים שעברו את זוועות השואה.

אלא שישנו סוג אחר של גבורה שניתן למצוא בשואה, הלא הוא גברותם של חסידי אומות האולם- לא-יהודים שפעלו בניגוד למה שהסביבה שלהם הכתיבה להם, ובניגוד לחוק בארצותיהם. החברה שלהם פעלה באדישות ולעתים אף באכזריות, אך הם פעלו אחרת. הם סיכנו את חייהם ובמקרים רבים גם את חיי בני משפחותיהם, כל זאת על מנת להציל יהודים.

הקלקו כאן כדי לקרוא את סיפוריהם של חסידי אומות העולם- המצילים.

יעל רוזן,

רכזת פרויקט חסידי אומות העולם

”פרוייקט חדש – ’’אברה

עמותת עצו”ם החלה בימים אלו בפרויקט חדש בקרב אסירי ציון יוצאי אתיופיה ובני נוער, הנקרא “אברה” (“להאיר” באמהרית). פרויקט “אברה” נועד להפגיש בין בני נוער לבין אסירי ציון ופעילי עלייה יוצאי אתיופיה, על מנת לשפוך אור על סיפוריהם של הפעילים באמצעות תכנית חינוכית חוויתית וייחודית. מטרת הפרויקט היא מתן אפשרות לאסירי הציון לספר את סיפורם ולזכות בהכרה ובכבוד להם הם ראויים, ובמקביל להעניק לצעירים הזדמנות להיחשף לסיפורי גבורה, להכיר את הפעילים באופן אישי ולעסוק בהנצחת הסיפורים.

במסגרת הפרויקט ייפגשו כ-18 תלמידי כיתות י”א-י”ב שנבחרו בקפידה מבתי ספר בבאר שבע,  עם אסירי ציון יוצאי אתיופיה הגרים בבאר שבע ובסביבתה.

התכנית כוללת מפגשים קבוצתיים של התלמידים במטרה להכשיר אותם למפגשים עם אסירי הציון. המפגשים הקבוצתיים כוללים הכרת האוכלוסייה, הכנה לעריכת ראיונות עם אסירי הציון ועיבוד של החוויות לאורך התכנית כולה. המפגשים הקבוצתיים יתקיימו במכללה האקדמית ע”ש קיי בבאר שבע ויועברו בעזרתו של יורם פרץ, מרצה ותיק בתחום האמנות והצילום, העוסק בתחום של מדיה ככלי להעצמה חברתית.

במהלך התכנית, תתחלק הקבוצה לצוותים של 3-4 תלמידים, כאשר כל צוות יצור קשר עם אסיר ציון אחד ויקיים מספר מפגשים עימו. המפגשים יתקיימו בבתיהם של אסירי הציון במטרה ליצור אוירה אישית ולאפשר היכרות ישירה בין משתתפי התכנית. במסגרת המפגשים, יצולמו ראיונות שיערכו התלמידים עם אסירי הציון. צילומים אלו יועבדו לסרטונים קצרים אודות סיפורי הגבורה וחשיפתם בפני בני הנוער המשתתפים. הפקה זו תעשה על ידי דוד גברו, במאי וצלם מקצועי, העומד בראש הסינמטק בנתיבות. דוד, אשר עלה מאתיופיה בגיל צעיר, מזדהה עם ערכי הפרוייקט ובעל ניסיון עשיר בתחום.

הפקת הסרטונים עשויה להרחיב את המודעות בחברה הישראלית לפועלם של אסירי ציון ופעילי עליה יוצאי אתיופיה. חשיפת הסיפורים בפרויקט זה נבחרה להיעשות על ידי בני נוער, כדי לתת מקום לנקודת מבטם ולהבנותיהם הייחודיות, ולאפשר מפגש בין-דורי עשיר בעל תפוקות הדדיות.

תרומתן של חלומות מוטיבציה וחריצות להצלחתה של נפגעת טרור

הטרור גבה את חייו של אביה והציב אתגרים ומכשולים רבים בדרכה. אביה נטל חלק ביצירת המוטיבציה שלה, והצלחתה מכבדת את זכרו.

נ’, אישה בת 33, הינה מקור להשראה. בגיל 21, נרצח אביה בפיגוע טרור במסגרת עבודתו בחו”ל. הפיגוע אירע בעת שחרורה מצה”ל. נ’ מתארת ילדות מופלאה. לאור קשיים כלכליים אביה נאלץ לנסוע לחו”ל כדי להתפרנס. מותו הותיר אותה במצב קשה ועם שאלות רבות לגבי עתידה.

נ’, תלמידה חרוצה, החליטה לפנות ללימודים אקדמיים. נ’ התחילה ללמוד תכנית מלאה בחוג לפסיכולוגיה. כנפגעת טרור, היא הייתה זכאית למלגת לימודים מהמוסד לביטוח לאומי. מכיוון שהייתה בת 21 במותו של אביה, נ’ לא הייתה זכאית להוצאות מחיה נוספות מביטוח לאומי, ועל כן עבדה בעבודות מזדמנות במהלך חופשות ובכל הזדמנות אפשרית על מנת לכלכל את עצמה.

עם סיום התואר הראשון, נ’ החלה לעבוד כמדריכה בפנימיה של ילדים. כיום, כעבור ארבע שנים, היא ממשיכה לעבוד שם במשרה חלקית. באמצעות עבודה מאומצת והסתפקות במועט, נ’ הצליחה לחסוך מספיק כסף כדי להמשיך לתואר שני וללמוד פסיכולוגיה חינוכית.

נ’ מתגוררת עם בני משפחתה באיזור ירושלים, לומדת בדרום הארץ ועובדת במרכז. היא מבלה זמן רב בנסיעות, אותן היא מנצלת ללימודים. נ’ מתקדמת אל עבר סיום התואר השני ותחילת כתיבת עבודת המחקר שלה. בספטמבר 2010, נ’ תתחיל את עבודת ההתמחות שלה. בעזרת תרומתכם הנדיבה, עמותת עצו”מ זכתה לסייע בתשלום שכר הלימוד של נ’ לשנה זו.

סיפורה של נ’ נגע לליבנו. כאשר פגשתי אותה, אמרתי לה שיש לה אומץ וכוחות אדירים. שאלתי אותה כיצד הצליחה לעשות זאת. היא ענתה בפשטות: “יש לך חלומות, יש לך שאיפות ואתה מקריב”.

ביקור מיוחד במינו

ביקורי בית הם חלק מעבודתינו עם נפגעי פעולות איבה. הביקורים מסייעים ביצירת קשרים משמעותיים יותר עם המשפחות ובהבנה עמוקה יותר של צרכיהן. לאחרונה ערכנו ביקור בית אשר הותיר אותנו נרגשות ואנו חשות צורך לשתף את ידידי עמותת עצו”מ בחוויה עוצמתית זו.

מדי יום אנו נתקלים בבעיה או אתגר של משפחה המלווים בבקשה לעזרה. בביקור זה, לא התבקשנו לסייע, אלא נשאבנו אל תוך עולמו של ילד ששרד פיגוע טרור כנגד כל הסיכויים.

א’ הוא ילד בן 8 הסובל מפגיעה ניורולוגית קשה כתוצאה מפגיעת קסאם ישירה לפני כשנה. במהלך השנה ביקרנו את המשפחה והיינו שותפים לרגעים מרגשים בהם א’ הפתיע את רופאיו אשר העריכו כי לא יחיה, לא ילך ולא ידבר. אולם, א’ עושה את כל אלה והרבה יותר. הילד המקסים הזה מצליח להתיש אותנו במהלך יציאות לקניון ולגן החיות.

בדרך כלל א’ נמרץ וחדור מטרה. בביקורינו האחרון הוא לא הביע עניין במתנה שהבאנו, הוא היה מצוברח, מחשבותיו מפוזרות ומשתנות ללא הפוגה.

ברגע אחד א’ עבר מדיבורים על אוכל לזכרונות מזמן הפיגוע. כמה רגעים לאחר מכן, א’ פרץ בבכי ופנה לאמו: “למה אני? למה לא את? למה לא החברים שלי?”. רגע לאחר מכן, הוא פנה לאחות: “תוכלי לתת לי חיסון ולתקן את ידי?”. א’ הצביע על ידו. “מי עשה לי את זה?”. ומיד לאחר מכן סיפר על אחותו הקטנה והיפהפיה. סיפורים אלו הובילו לשאלות לגבי עתידו: “האם אוכל להתחתן?”. כל התהיות והמחשבות של א’ הושחלו תוך כדי משחק כדור.

אימו של א’ התקשתה לעקוב אחר כל האמירות. היא נרגעה כאשר א’ העלה נושאים ניטרליים, אך מיד לאחר מכן הופתעה שוב כאשר פנה לתכנים הקשים. התסכול היה כביר. רק שנה לאחר הפגיעה, ההשפעה מתחילה להתגבש: זכרונות, מגבלות, התמודדויות ומחשבות לגבי העתיד.

הביקור נערך בזמן מתוח, אך נדהמנו מכוחותיה של אימו, סבלנותה ואהבתה. התרשמנו בצורה בלתי רגילה מהמפגש הישיר והאישי עם ההשלכות של הטראומה. המעורבות בחייו של א’ ומשפחתו הינה זכות עבורינו. אנו מנסים לתמוך בהם בעזרת מתנדבים קבועים המגיעים לעזור ובמתן מענה לצרכים ספציפיים העולים במהלך תקופת השיקום. אנו מקווים לעמוד לצד המשפחה עד להחלמה שלימה של א’.